פסק-דין בתיק תא"ק 6025-03-11

1.         בתום שמיעת הראיות בתיק הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה לפיה תעשה ההכרעה בתיק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב).

            במסגרת שמיעת הראיות העידו סמנכ"ל הכספים של התובעת ומנהל הנתבעת, כאשר לתצהיריהם צרפו נספחים שונים.

2.         התרשמתי כי ההסכמה הדיונית לפשרה מהווה המשך ליחסים התקינים אשר התנהלו בין הצדדים במשך שנים רבות, כאשר התובעת משכירה לנתבעת שני נכסים, האחד שטח פתוח והשני מבנה.

            עוד התברר כי במהלך השנים היו הסכמות בין הצדדים לאפשר לנתבעת להשכיר את הנכסים בשכירות משנה, כאשר את השוכרת אופן גלרי מצאה הנתבעת בעצמה ואילו את השוכרת עידנים הפנתה התובעת אל הנתבעת.

3.         מסתבר כי במקום בו מצויים שני הנכסים ישנה רחבה המאפשרת גישה למשאיות לפריקה וטעינה וכי בבעלותה של הנתבעת נכסים סמוכים אשר זכות המעבר חיונית עבורה. אף לתובעת נכסים סמוכים אשר את אחד מהם השכירה לעידנים ולכן גם לא היה חשוב כי עידנים תשכור בשכירות משנה את השטח הפתוח באופן שיתאפשר מעבר חופשי לכל המעורבים.

4.         טענתה של הנתבעת הינה כי בסביבות חודש יולי 2008 שוחררה מהמשך תשלום דמי השכירות לתובעת באופן שכל אחד משוכרי המשנה התחייב, בהסכמת התובעת, לשלם ישירות לתובעת את דמי השכירות. הסכמה זו טוענת הנתבעת שהושגה לגבי עידנים בסיכום בע"פ ולגבי אופן גלרי עפ"י הסכם משולש. לתמיכה בטענה צרפה הנתבעת מסמכים שונים.

5.         התובעת כופרת בטענה לפיה שוחררה הנתבעת מהתחייבויותיה כלפיה וטוענת כי ההסכם המשולש מקנה לה זכות תביעה כנגד אופן גלרי, בנוסף לעילת התביעה אשר יש לה כנגד הנתבעת מכוח הסכם השכירות.

            באשר לעידנים, טוענת התובעת כי לא היה הסכם לשחרורה של הנתבעת מהתחייבויותיה באופן שעידנים בלבד נותרה מחויבת כלפיה.

            אף התובעת מפנה למסמכים שונים לתמיכה בגרסתה זו.

6.         אין מחלוקת כי עיקרו של החוב הנתבע נוצר בשנת 2008, כאשר תקופת השכירות עפ"י  שני הסכמי השכירות שבין הצדדים הסתיימה ב-31.12.09.

            נספח כ' לתצהיר התובעת מרכז את סכומי החוב הנטענים בהתאם לשלוש קטגוריות: דמי שכירות בגין השטח של עידנים, דמי שכירות בגין השטח של אופן גלרי, הוצאות תשלום עבור שימוש בחשמל ובתוספת מע"מ, סה"כ 129,039 ש"ח, המהווה את סכום התביעה.

            הנתבעת איננה מתכחשת למעשה לחוב, אך כאמור טוענת כי החוב מתייחס לתקופה שלאחר ששוחררה מהתחייבויותיה כלפי התובעת, עפ"י האמור לעיל.

7.         עיינתי בתצהירי הצדדים, בפרוטוקול החקירות הנגדיות וכן בכל הנספחים אשר צורפו לתצהירים ואף הבאתי במסגרת כלל השיקולים גם את עקרון הפשרה אשר בבסיס ההסכמה הדיונית.

            אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 75,000 ש"ח (כולל מע"מ).

            בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מחצית אגרות התביעה אשר שילמה התובעת בתיק זה.

            בנסיבות העניין ולאור ההסדר, ישא כל צד בשכר טרחת עורך דינו.

ניתן היום,  ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: